25.7.45                                                                                                                                               

הנובר                                                                                       C H F

צס' היקרה !

הנה תארי לעצמך אני יושב במחיצה אחת עם ריחק שלך.  בדרכים שונות וארוכות מאוד הגעתי למקום הזה.  בכל המחנות אשר בדרך לא יכולתי להיוודע על אחיך שום דבר, עד אשר הגעתי להנובר.  גם פה, כאשר נכנסתי לוועד הפליטים ושוחחתי אתם בשאלות כלליות על היהודים המרוכזים במקום לא העזתי לשאול, כי לרוב היה כבר פחד, ששוב פעם לא אמצא אשר חיפשתי, עד שלבסוף  נודע לי שזה היושב בוועד ומוסר לנו דו"ח הוא מקרקוב – והעזתי.  בהתחלה שאלתי על שטורך כי כבר פחדתי ישר לשאול שמא שוב תתקבל תשובה: "לא, לא פגשתי".  על שטורך לא שמע, איננו יודע. ופתאום שאלתי על דרנגר – "כן, ענה לי, יש כאן אחד, בחור בן 26 – 27, יש לו גם אח יותר מבוגר בברגן-בלזן".  לבי נפל, שמא שוב פעם לא הם? שאלתי, במה עסק המבוגר? וכאשר קיבלתי תשובה שעסק בזכוכית הבינותי שסוף סוף (סו"ס) זה הם.  מיד לקחנו כרכרה (קרקרה) עם סוס ובעזרת חבר הוועד הגענו למקום ההבראה של קבוצת הפולנים, יהודים מפולניה, אשר ע"י הנובר על מנת לחפש את הדרנגר.  הגעתי למקום, בית גדול, עלינו לקומה הרביעית ובה כ-60 יהודים המקבלים הבראה מיוחדת.  שנים אנחנו המשוטטים בדרכים אלה. וכמו בכל מקום בין היהודים, כן גם פה, קיבלו אותנו בשמחה פראית, אלא שאת דרנגר שעליו שאלתי עדיין לא ראיתי.  יצא העירה ועדיין לא חזר.  וכשם שאני יושב ומשוחח עם האנשים, מתפרצות פנימה שתי עיניים שלך, תקועות בתוך פנים לבנים כגיר ובתוך צעקה: ?Jiseic halpern (יוז'ו הלפרין?) , Ceski muaz? (הבעל של צשקה?) נופל על הכסא מחוסר כוח דיבור מרוב התרגשות.  כל האנשים סביב, גם הם, נדבקה לשונם לחיכם, ואחרי רגע התחילו בשאלות: "האפשרי?" א-שוויגר?" כולם החלו ללטף את ריחק, שבינתיים קבל את צבע פניו היפה, ואז רק נפל לי על צוואר והתחיל לשאול עליך, על אסא.  לאושרי, היו לי תמונות האחרונות שלך ושל הילדים על-ידי וכולם רעבים וצמאים להשתתף בשמחתו של ריחק הסתכלו בתמונות אלה, אשר הוא החזיק בידיו ולא חדל מלנשק. מוייה זוו'טה צשונצה! (צשקה, זהובה שלי)  מוייה כוחנה שוסטרה (אחות אהובה שלי) ברצותו להתייחד עם עצמו רגעים מספר ויחזור לשיווי משקל ריכזתי סביבי את האנשים והוא עמד רגע עם התמונות ודמעות שמחה זלגו מעיניו.  לא עברו רגעים רבים ושוב היינו יחד.  כל הנוכחים השתתפו בשמחה תוך אנחות וחיבוקים, כי הנה נפתח לפניו עולם של חום, רגש והצלה.